אמנם כבר הגענו (ועברנו בשבוע שעבר) תאריך דביק אחר בלוח השנה, וכאילו פספסתי את ההזדמנות לכתוב את הפוסט הזה לשנת 2016, אבל אף פעם לא באמת עניינו אותי תאריכים והזדמנויות ולהיות עד כדי כך און-פוינט. כשמדובר בלהגיע למקומות פיזיים אני תמיד מקדימה, אז כשמדובר על לכתוב על דברים מותר לי קצת לאחר. חוץ מזה, מה רע בלהיות באיחור אופנתי??
בשבוע שעבר היה יום האם. השני שלי בתור אמא חד הורית, אמא משמורנית, השלישי שלי בתור אמא בכלל.
באיזשהו שלב החליטו בארץ לנכס את היום הזה ולהפוך אותו ליום המשפחה. במקום לקחת איזשהו יום אחר ולהפוך אותו ליום הזה. שזה צעד שאני לא כל כך מבינה. אני תמיד בעד למצוא *עוד* סיבות לחגוג, לא *להמיר* סיבות לחגוג. בטח לא כשזה בא על חשבון נתח כל כך חשוב מהאוכלוסייה. הלוווו?! איך כל האמהות לא התמרדו נגד העניין הזה עדיין???
אבל נניח את העניין הזה בצד, ונתמקד בסיבה שלשמה התכנסו פה; המשפחה שלי.
כמו לכל משפחה, גם למשפחה שלי יש כלמיני משפטים, חווויות, משפטים,מעשים ושאר אנקדוטות שנכנסו לפנתיאון המשפחתי.
לרגל יום המשפחה שעבר זה מכבר, רציתי לחלוק איתכם כמה (וברור שאני אתחיל עם אנקדוטה משעשעת לוכסן מביכה על עצמי) :
