\\ קליק \\

חולצה  - זארה, תחתונים - טופשופ, תכשיטים - וינטג׳

לפני כמה שבועות, בעקבות הצילומים לכלות אורבניות (שיכולתם לראות כאן וכאן) היה לי העונג לזכות בסשן צילומים אינטימי נוסף, עם הצלם ג׳ן סלדקוב (שגם הוא צילם אותי באותם צילומים (את הצילומים שלו מאותו יום תמצאו כאן).

כל כך נהננו באותו יום שהחלטנו שאנחנו חייבים עוד יום צילומים, בלי הפרעות ובלי אנשים נוספים.

אז בהחלטה של רגע, לפני שהשמש תשקע, נפגשנו לסשן של שעה, ניצלנו כל טיפת אור טבעי שיכולנו לנצל, ושנינו ממש מרוצים מהתוצאות.

אני חייבת להודות, שמאז הצילומים אני מרגישה הרבה יותר שלמה עם הגוף שלי. ועם עצמי.משהו התחבר. היה איזשהו קליק. 

הרבה מים עברו מתחת לגשר הזה, מאז הצילומים. עברתי לא מעט דברים - בהליך הגירושין, בכתיבה, בחשיפה אישית לעומק ולרוחב בצורה שלא חשבתי שאגיע אליה - אבל הנה - הגעתי, בהורות, בתהליכים רגשיים, נפשיים, חברותיים כאלו ואחרים.

תהליכים של השלמה, של ויתור, של קבלה.

ויתור על חברויות, הכנסה של אנשים חדשים לחיים שלי, פירוק של חומות, בנייה של אחרות.

גם בתור אמא אני מרגישה יותר שלמה.

אחרי למעלה מחודשיים שאלמה הלכה לישון בסביבות 11 בלילה כי היא לא הסכימה להיכנס למיטה ערה, יום אחד נשברתי (או מצאתי את הכוחות הנפשיים, ליתר דיוק) והחלטתי להתמודד עם הבכי והצעקות והמאבקים שלה, ויהי מה. תוך 2 דקות היא נרדמה. לא הייתי צריכה בכלל לחזור לחדר שלה באותו לילה. בשמונה וחצי היא כבר ישנה. למחרת היא כבר ביקשה להיכנס למיטה בעצמה, באותה שעה. למחרת שוב. וכך יוצא שבמקום להיות מותשת כל יום כל היום ולבלות איתה 100% מהזמן עד 11 בלילה אבל לא 100% מהאיכות, אני מבלה איתה 100% מהזמן עד 8 בערב אבל 100% מהאיכות ואנחנו מבלות ונהנות בטירוף.

אני נכנסת לאט לאט לשגרה שלי בתור אם חד הורית, בתור רווקה, בתור האישה (עוד רגילה לומר בחורה, ומתרגלת למושג ״אישה״, וזה מאוד נחמד לי) שאני.

ואני משתדלת ליהנות מכל יום של שגרה מבורכת.

ולשבור את השגרה כשאפשר וכשבא לי.

מחפשת ומוצאת לי תחומי עניין חדשים, חוזרת לחקור תחומי עניין ישנים, ובאופן כללי - לא מפסיקה להתעניין.

אני משתדלת לעשות כל יום משהו טוב אחד לפחות שהוא ממש לא בשביל עצמי בשום צורה שהיא.

ומשהו טוב אחד לפחות שהוא אך רק בשביל עצמי. אפילו אם מדובר במשהו קטן.

משתדלת להודות במילים ומעשים לכל מי שעזר ועוזר לי כל כך בכל התקופה הזאת. זה כל כך לא מובן מאליו.

מטפחת לי את הקן שלי. זה כל כך כיף שהוא רק שלה ושלי ושלנו. ואף אחד אחר לא מתערב בהחלטות.

ובכלל, זה כל כך כיף לי שאני-אני של עצמי.

הגוף שלי הוא של עצמי, הנפש שלי היא של עצמי. יש משהו מאוד משחרר בכל התהליך הזה.

כמובן, אני לא רק של-עצמי. אני שלה. ושל הפרוותיות. והלב שלי רק הולך ומתרחב כל יום. וזה התפקיד הכי נהדר שיכולתי לבקש אי פעם.

ואם אני צריכה להירגע ממשהו, אני רק צריכה לחבק אותה, הנשימות שלנו מסתנכרנות, והכל מסתדר.

תודה לג׳ן סלדקוב על הצילומים

סופשבוע נפלא לכולם