\\ נישט א היר, נישט א הר \\

סווטשירט ושרשרת - קסטרו, ג׳ינס - בווי 

צעיף - ווינטג׳, נעליים - אסוס, תיק - נוה מילוא

במשך שנים (וכשאני אומרת שנים אני מתכוונת - *שנים*) לא יכולתם למצוא לי בארון ולו ג׳ינס אחד לרפואה. לא הייתי מסוגלת להעלות על דעתי ללבוש פשוט ג׳ינס וטישרט. הייתי חייבת להתלבש סופר דופר צבעוני ומיוחד ויוצא דופן. ואנשים נורא אהבו את זה. אבל אני חייבת להודות שבתוך תוכי - קינאתי בבחורות שיכלו פשוט לקום בבוקר ולשים ג׳ינס וטישרט ולהיראות מיליון דולר. חשבתי שזה כי הן פשוט מספיק מיוחדות גם ככה, אז הן יכולות להרשות לעצמן לא להתפרע עם בגדים מיוחדים והיסטריים וצבעוניים ומה לא

היום אני מבינה שזה לא רק זה ולא רק זה. ואני נהנית משני העולמות. אבל אני חייבת להודות שמאז הלידה, ואפילו שבלי (וקצת עם - ברור שקצת עם) להתכוון ירדתי במשקל והגעתי להפתעתי למשקל שלפני שהתחלתי עם כל סאגת הפרעות האכילה שלי, אני קצת לא מוצאת את עצמי פתאום בלבוש

כל המיוחדג׳ות של פעם היא יותר מדי עבורי מחד

והנורמקור הוא פחות מדי ורגיל מדי מאידך

אני מנסה לפלס לי את דרכי ולהיות אני - לילו, אמא, פחות עגולה מפעם אבל לא יותר מרובעת (המממ...יש שיגידו...יותר מזוגזגת? חה) אוהבת להתלבש קלאסי מחד, אבל לא מדי, פתאום נעשה לי הרבה יותר מדי נוח בשחורים ולבנים (כל הארון שלי התמלא בהם למורת רוחי!)

(ובג׳ינסים, להפתעתי ושמחתי)

ביום שצולמו התמונות האלו (שצולמו לפני כמה חודשים אגב, ביום חורף חמים להפתיע) החלטתי להתלבש סטריט סטייל ניו יורק סטייל. כשהייתי בניו יורק כמה שבועות לפני אותו יום, ראיתי מלא בחורות מהממות עם מטפחות קשורות על הראש בצורה הזאת (במקרה שלהן - צעיפי צמר ולא מטפחות קלילות, זה היה בנובמבר והיה קור אימים בניו יורק). שמחתי שזה עבד לי עם הפיקסי ונתן לי אופציה מגניבה לימים שהשיער פשוט לא מסתדר

והנעליים? אחד הזוגות הכי נוחים וורסטיליים שיש לי. הולכים עם הכל מקז׳ואל יומיומי לשמלות ליציאה (מן הסתם לא לאירוע סופר מחויט, אלא למראות קלילים ולא מחייבים, אבל אני משלבת אותן בהרבה מראות ומקבלת עליהן מלא מחמאות). זוג דומה כאן

תמונות - אפרת אביגיל בשרי