\\ יוצאת מהקווים \\

בשבוע החולף הצטרפתי לקבוצת פייסבוק ש...ובכן, קמה ממש לפני שבוע, בשם ״100 ימים של סלפי״. הקימה אותה האישה וההשראה - זהר ברטל. הרעיון הוא שכל יום כל אחד מחברי הקבוצה יצלם סלפי כלשהו של עצמו, ואם הוא רוצה, יכתוב על עצמו, או על התמונה כמה מילים. ולכל אחד תהיה איזושהי מטרה (שהוא יכול לחלוק, או שלא, עם חברי הקבוצה) שבתקווה - ישיג בתום מאה הימים, בעקבות האתגר.

מצאתי את עצמי שופכת נהרות של מילים אל המקלדת בשבוע האחרון, כמעט בלי להתכוון. פשוט יצאו.

באופן כללי, בזמן האחרון, כתבתי הרבה בפייסבוק, וגם פה. באופן מודע. החלטתי הרי, כמו שכבר סיפרתי, לחלוק את החוויות, כדי לתת וגם לקבל תמיכה, ולהציף את הנושא, כי יש אנשים שמרגישים בושה בעובדה שהם מתגרשים. וכיוון ש..ובכן, הסטטיסטיקות מראות ש-50% מהזוגות המתחתנים, סופם להגיע לרבנות בשנית (לעזאזל, אולי כבר יסדירו את עניין הנישואין האזרחיים, ולא פחות חשוב מכך - הגירושין האזרחיים, בארץ?!?!) - באמת שחבל להרגיש בושה או תחושת כישלון. בעיקר לא אם באמת ניסיתם.

ועכשיו אני אחזור לנקודה שלי, כי קצת סטיתי מהנושא.

הנקודה היא, שהמון (המון!!) א.נשים פנו אליי בעקבות הפוסטים (בבלוג ובפייסבוק) וסיפרו לי את הסיפורים האישיים שלהם, או אמרו לי שהאומץ שלי או הכוחות שלי או פשוט הכתיבה שלי או ה...(השלימו את החסר כאן) שלי נותנים להם השראה לעשות צעדים משל עצמם.

בין אם זה לבצע צעדים כאלה או אחרים בחייהם, ובין אם זה להעלות תמונה שלהם רוקדים בעצמם (לפעמים זה לא פחות קשה), או אפילו (וזה אולי הכי משמח אותי) להתחיל לכתוב!

והמצחיק הוא, שאני זאת ששואבת כל כך הרבה כוחות וחיזוקים מכל האנשים (במקרים רבות - הזרים הגמורים) שכותבים לי הודעה, או תגובה, או לפעמים אפילו סתם עושים לייק על פוסט או תמונה. לפעמים - זה מה שיכול להפוך יום מכהה לבהיר, ולפזר את ענני הסערה פנימיים שלי לכל הרוחות.

זה לא כל מה שנתן, אבל זה חלק נכבד ממה שנתן לי את הכוחות והיכולת להתחיל לעבור שלב בתהליך שאני עוברת - מאבל על מערכת היחסים, לאימוץ בידיים פתוחות של הרווקות המחודשת שלי! אני רווקה גאה ומאושרת!

אני לא אומרת שתמו ימי הבכי. אבל יש כל כך הרבה אנשים (חלקם חברים וחלקם חברים רק דרך המקלדת והמסך) שהציעו לי לדבר איתם אם וכאשר אצטרך, שאני יודעת שאני לא אהיה לבד ברגעי מצוקה. וזה המון וזה מדהים, וזה לא הולך ברגל.

הערב, כמו שפרסמתי בסלפי היומי, במקום לקפל ערימת כביסה, החלטתי לרקוד בתחתונים, כמו שלא עשיתי המון המון זמן. היה מושלם.

קאלי (האדירה) טורס היא זאת שנתנה לי השראה כמובן.

ואני יודעת שנתתי כבר השראה לפחות למישהו אחד, ואיזה כיף לדעת את זה :)

זה השיר שרקדתי לו (מוזמנים גם):

ועוד שיר למי שרוצה קצת (גירל) פאוור:

מקווה שגם אתם עשיתם משהו אחד (לפחות) שהוא רק בשבילכם היום. ואם לא - עכשיו זה ממש ממש הזמן!