hello everyone
this is one picture from yesterday's test
which according to the ultrasound technician
went great :)
first of all - i think shrimpy has my nose ;)
second of all - we found out the gender!
third of all - we're ecstatic and anxious and excited to meet shrimpy already!!
but now
i'm allowing myself some *complaining time*
(which has no affect on how much i already love shrimpy.
but i'm pregnant. i'm allowed!)
here we go:
* 90% of my skirts and pants \ jeans don't fit me anymore
* i got my second chin back (or at least half of it, and counting)
* my breasts are so heavy i should probably start sleeping while wearing a bra
* the nausea went away and the constant hunger replaced it
* i'm still soooo tired
* the second semester of school just started. have i mentioned how tired i am?
* i will have to put off growing my hair out. it's going to fall in the 1000s after i deliver anyway
* everyone and their mother has got "helpful" advice for me once they hear i'm pregnant
* but i'm not showing enough for people to get up for me in busses
* my ability to concentrate has gone down by at least 50%
* have i mentioned i just began my second semester and i need to be able to concentrate?
* small bladder + growing uterus = constant bathroom runs
* waking up at night to go to the bathroom > not being able to sleep for hours after, because of...
* nervousness regarding the shrimpy's arrival, bad dreams, stress
* my mom, telling me "soon enough -you'll have one, too!" when there's an extra whiny baby\kid around
* achy back. yeah, already!
* not being able to *actually* dye my hair (doctor's orders) - hence the un-ignorable dark roots
well, enough complaining for now.
i'm sure i'll do this again soon ;)
and regardless - i wouldn't have it any other way!!!
and regardless - i wouldn't have it any other way!!!
xo
7 תגובות:
לי לא קמו באוטובוס גם בחודש תשיעי אם לא ביקשתי. זה די מכעיס. והעייפות רק מחמירה אחרי הלידה כשלא נותנים לך לישון שנתיים.
קודם כל תרגישי טוב!
לגבי המכנסיים או לפחות כל דבר עם רוכסן וכפתור, יש אצל אבישג ארבל (או בתכלס את יכולה להכין בעצמך), רצועות בד אלסטיות שאת מלבישה על המכנס שלך ופשוט הולכת איתו פתוח (כפתור רוכסן)
יקירה אני בטוחה שההתרגשות לקראת בואו של שרימפי מפצה על כל הדברים שציינת...
מקווה שהתקופה הקרובה תעבור בכיף למרות כל אלה...
נשיקות!
לילך - זה נשמע...אופטימי....
ספיר - אני בהחלט הולכת לנסות את העניין, ויש לי גם שני ג'ינסים שהיו של אמא שלי, נחמדים למדי, שאתן לתופרת כדי להוסיף להם רצועה קבועה. אבל התסכול עדיין בעיצומו
(אני צריכה שופינג היסטרי!! והחודש יש לי יומולדת, אז סביר להניח שזה גם יקרה!)
נגה - ברור ברור :) כמו שכתבתי - לא הייתי עושה (כמעט) שומדבר אחרת, אני מאוד מתרגשת לקראת הלידה וההורות והשרימפי, אבל בין לבין מצטברים גם תסכולים לא מעטים. תוסיפי לזה גם הורמונים בכמויות מסחריות - וקיבלת פוסטים כמו היום :)
נשיקות לכולם וכולן!
יקירתי, את לא יכולה לכתוב לי את התלונות במייל ואז לכתוב אותן בפוסט
אני מרגישה נורא לא מיוחדת!
אני מאחלת לך שתהלחצים לקראת הגעת שרימפי ירגעו ותוכלי להנות מהפלא שצומח אצלך בבטן. תאכלי טוב ותנוחי כמה שאת יכולה. ובעיקר תמשיכי לכתוב את הורסת מצחוק
מלא נשיקות
מזל טוב, ותרגישי טוב! :)
אבל זה גם נורא כיף רוב הזמן.
הוסף רשומת תגובה