כבר תקופה ארוכה שאני שוקלת להצטרף למתנסי ה״שנה ללא קניות״.
זה התחיל מזה שהגעתי השנה לסוג של קריסה כלכלית. מצאתי את עצמי במינוס הכי גדול שהייתי בו אי פעם ותהיתי אם ואיך אצליח לצאת מזה. חד הורות היא דבר מאתגר מהרבה בחינות - בטח ובטח מהבחינה הכלכלית.
כשהייתי צעירה יותר, אי שם בתחילת שנות ה-20 שלי (אוי, אני מרגישה זקנה כשאני אומרת דברים כאלו), הייתי בזבזנית ושופוהוליקית על. החשבון שלי בסוף כל חודש עמד סביב ה-0, כי לא הסתכלתי רחוק. כביכול, לא היה לי למה. כן, היה לי חיסכון שהפרשתי אליו סכום נאה כל חודש, אבל העו״ש שלי עמד על ה-0 למרות שהרווחתי לא רע בכלל.
ואז התחתנתי, כבר לא הייתי אחראית רק לעצמי, וכשנכנסתי ללימודים החלטנו, בעלי לשעבר ואני, שאנחנו קובעים לעצמנו תקציב ביזבוזים חודשי קטן שכולל את כל מה שהוא לא קניות בסופר, חשבונות של הבית, תיקונים הכרחיים בבית שאנחנו לא יכולים לבצע בעצמנו, חופשי חודשי וכד׳. או בקיצור: בגדים, מסעדות ובתי קפה, שוקולד שקונים במכולת בהחלטה של רגע, יציאות עם חברים, מוניות... כל האקסטרות - נכנסו לתקציב הזה. קטן, אמרתי? נסו קטנטן ממש, ובמונחים שאני הכרתי - אפילו מיקרוסקופי: 200 ש״ח בחודש לכל אחד מאיתנו. ככה זה כשאת סטודנטית בשנקר (או בכלל) שלא עובדת בשנה הראשונה ללימודים ואנחנו מסתמכים על משכורת לא ענקית אחת. החלטנו שאם יש אקסטרה בסוף החודש - היא עוברת לחודש שאחרי, ואם חרגנו מהתקציב - בחודש הבא ההפרש יורד מהתקציב. קניות יקרות במיוחד במסגרת הביזבוזים חילקנו למספר חודשים כך שהתקציב לא ייגמר בטרם התחיל החודש. עיקרון פשוט, תקציב שנשמע בלתי אפשרי. אבל ואללה, עמדנו בו כמעט תמיד.
כשהפכנו להורים, התקציב הצטמצם ל-150 ש״ח בחודש, כי היה עוד פה להאכיל והיינו במצב חיסכון-חירום.
ואז...גירושין. ונעשיתי אדונית לעצמי, ולא קבעתי לי יותר תקציב מוגדר, ואף אחד לא הסתכל או פקח עליי עיניים אם הגעתי עם שקית מאייץ׳ אנד אם. וברור שפינקתי את עצמי ביותר מ-150 ש״ח בחודש, כי שופינג הוא הפסיכולוג הכי טוב, נכון? אבל אפילו אז, זה כבר היה רחוק מלהיות מסעות השופינג שלי מלפני עשור. בגדול, התאפקתי הרבה יותר משבזבזתי. הכנתי ארוחות צהריים לעבודה רוב ימי החודש, לא יצאתי המון עם חברות (ובכל מקרה, כמה ערבים פנויים נראה לכם שהיו לי בתור אמא חד הורית??). נעשיתי מחושבת.
שילמתי כמעט לבד על הגן של אלמה. וכמובן שנכנסתי לאוברדראפט הגדול ביותר שאי פעם הייתי בו, אי אפשר היה להימנע מזה. והצטמצמתי עוד, ועוד, ועוד, אבל זה לא ממש שיפר את מצבי.
לפני 3 חודשים לקחתי הלוואה לכיסוי האוברדראפט. הבנתי שהוא לא ייסגר מעצמו, ושאני מעדיפה לשלם כמה מאות שקלים בחודש החזר הלוואה (אפילו בריבית לא אטרקטיבית מדי...) מאשר לפחד לקבל שיחות מהבנק. הקמתי
עסק עצמאי לעיצוב שיער ואיפור (עובדת מהבית ואצל הלקוחות כך שאין הוצאה של שכירות נוספת כרגע) כדי שאוכל גם לפרנס אותנו וגם להיות עם אלמה כשהיא לא בגן (בעבודה האחרונה שלי הייתי חוזרת מהבית אחרי מלא שעות נוספות, נסיעה באוטובוס של שעה לפחות מדלת לדלת, ורק רוצה שהיא תלך לישון כדי שאני אוכל ללכת לישון, והבנתי שזה לא מתאים לי ולצרכים שלה) ועכשיו אני רוצה לעלות שלב.אז כאמור - אתגר ״שנה ללא קניות״.
יש לי חברה בשם אפרת אביגיל בשרי - אולי חלקכם וחלקכן מכיריםות אותה מ
הבלוג הנהדר שלה, שהתחילה את אתגר ״שנה ללא קניות״ לפני 11 חודשים ותיעדה את המסע שלה בבלוג. אני מתכננת להתחיל את האתגר בדיוק שנה אחריה: ב- 1.1.17.
יש את שרון בירקמן המעולה שהקימה את העמוד ״
האישה שהפסיקה לקנות״ (פלוס
אתר מעולה) שאני חברה בו בערך מיומיים לאחר הקמתו ומדבר על הפחתה בקניות, על פיתוח מודעות לתרבות הצריכה האינטנסיבית מדי שלנו וטיפים מצוינים להגעה לעצמאות כלכלית, יש את הבלוג ״
הסולידית״, שהתחלתי לקרוא לפני כמה חודשים ושיש בו רעיונות ועקרונות ממש נהדרים, אפילו שחלקם קיצוניים מדי עבורי ואפילו שאין לי מושג ירוק בכל מה שנוגע לתיקי השקעות.
אז המחשבה על להצטרף לאתגר התבשלה אצלי לא מעט זמן. לא ידעתי איך זה יעבוד בתור אמא, ועוד חד הורית, ואם זה בכלל אפשרי. כלומר ידעתי שכן, אבל מן הסתם יותר מסובך מאשר בתור לא-אמא.
היום החלטתי שזהו, אני יוצאת למסע הזה! יש עוד 4 שבועות בדיוק, שבועות שבהם אתארגן לקראתו - נפשית, רגשית, וגם רכישתית.
אני מתכוונת לתעד את המסע באופן שבועי ממש פה בבלוג, ואתם ממש מוזמנים להצטרף!
בשבוע הבא - כל השאלות שאני שואלת את עצמי לפני ולקראת, והעקרונות שאני קובעת עבור עצמי בשביל האתגר
xo
