\\ איים של שפיות פוטוגנית \\ אישה יפה קטנה \\



הילה
 שמלה - קיבלה מחברה, משקפיים - רזילי, כובע - גולף,
צמידים - גדיר סלייח, עגילים - פאולה ביאנקו, נעליים - דניאלה להבי

סתיו
שמלה - מארה״ב (ותודה לסבא אלי שקנה לה אותה!)

אלמה
שמלה - מתנה מ"מכופתרות", סנדלים - איפנמה

אני
שמלה - מוחיטו קולקשן מרומניה, משקפי שמש - איביי, חגורה - וינטג',
תכשיטים - וינטג' + הוט קראון 


שנה עמוסה עברה על כוחותינו. שנה שבה לא היה לי יותר מדי זמן לצאת, להיפגש, לנהל חיי חברה כמו שהייתי רוצה. שנה שבה נאבקתי כדי לשרוד ולפתח שגרה, להתגבר, להתבגר, להבין מי אני ומה אני רוצה ומסוגלת. הרבה פעמים, גם כשהיה לי זמן להיפגש, לא היו לי אנרגיות. הקיום שלי התרכז השנה במעט מאוד דברים. ודווקא עכשיו, כשאני זקוקה לזה הכי.



בשנה האחרונה גיליתי מי הם האנשים שלי. אלו שאני באמת זקוקה להם ובאמת רוצה אותם בחיי. מעגל האנשים שסביבי עבר מחד ניפוי (חלקם ניפו את עצמם ואני ניפיתי אחרים), ומנגד - גדל, התרחב והתחזק.


יצא לי להכיר כמה אנשים חדשים ומקסימים. בין היתר - לגמרי במקרה, ואחרי קראש הדדי מאחורי מסכי המחשב, יצא לי להכיר את הילה (הלא היא גברת "תלתלים"), כשבוקר אחד נתקלנו אחת בשניה כשהלכנו לקנות קפה מתחת לעבודה (מסתבר שאנחנו עובדות ממש בניין ליד בניין ולא ידענו בכלל). ראיתי אותה הולכת לכיווני, וכמו בסרטים - סלואו מושן, רעמה מתולתלת ג'ינג'ית וחיוך אחד כובש -  she had me at "הפוך קטן על סויה". והשאר - היסטוריה.


כל כך כיף למצוא חבריםות חדשיםות באמצע הדרך (לרולדין)! אני זוכרת שכשהייתי בת 19, אחרי הצבא, בודדה ומיואשת, לא ידעתי איך ואיפה אצליח לבנות לעצמי מעגל חברתי כמו שרציתי שיהיה לי. והנה, אוטוטו 9 שנים אחרי, וגיליתי כבר מזמן שהיכולת קיימת כשקיים הרצון.  


מאז עברו כמה חודשים, ויצא לי להכיר גם את המשפחה המתוקה של הילה מקרוב, ולא רק לקרוא עליהם בבלוג הקסום שלה. אפילו הספקתי להתארח בארוחת ראש-השנה אצל חמיה המקסימים ולהתאהב גם בכל המשפחה המורחבת. אי אפשר שלא, תאמינו לי. ובנוסף, המשפחה שלה רק עומדת להתרחב עוד, בעוד חודשים ספורים. אפשר לבקש כבר את תפקיד הדודה המגניבה (וחסרת הקירבה המשפחתית)?? (אני אהיה זו שאקח את הפיצפון לעשות קעקועים כשהוא יהיה בן 18 ואלמד אותו לא לעשן ואיך כן להתחיל עם בנות...)


להילה ולי יש בנות בגילאים די קרובים, מה שאומר שהתחלנו לבלות יחד גם מחוץ למסכי המחשב וללאנץ' / קופי דייטס שלנו. לפני כמה שבועות ערכנו פיקניק קטן על גדות נחל הירקון, ארבעתנו והצלמת המוכשרת שירלי סוויסה.


היה נפלא, היה קסום, היה פיצוי מושלם על העובדה שבדרך לשם שיפשפתי את האוטו של אמא שלי (תאונה ראשונה ב-11 שנות נהיגה. הסטטיסטיקה אולי בכל זאת לצידי ;) ).  


גם סתיו ואלמה ממש נהנו. הן התרוצצו, נישנשו, עשו פוזות למצלמה, חיפשו מטוסים בשמיים וברווזים במים, וזה עוד לפני יום הכיף שעשינו למחרת בבוקר בנמל ת"א!


התמונה הזאת של אלמה עם הכובע, כל כך ליידי, מזכירה לי במשהו את ויויאן מ"אישה יפה" בסצינה של משחק הקריקט.
היא אוהבת לחקות את כל מה שאנחנו עושים, להתגנדר, להתאפר, לבשל, וגם לרקוד, להיות זו שתחזיק את הרצועה של סווארלי בטיולים, ולפטפט ולקשקש בלי הפסקה (סוף סוף). 


האמת היא שההשוואה לוויויאן הגיעה כבר בעבר - לשתיהן יש חיוך ענק, כריזמה של כוכבות, ושתיהן אוהבות להסתובב עם זרועות מלאות בשקיות נייר, בזמן שהן עושות משהו לא ליידילייק בעליל (במקרה של ויויאן - להיות חסרת טקט באופן מקסים, במקרה של אלמה - למלא את הפה בביס ענק של לא-משנה-מה, למשל...)


התינוקת שלי גדלה והפכה לילדה. שמחה, נהדרת, מצחיקה, כל כך חכמה, מוזיקלית, הכי יפה, עקשנית כמו אמא שלה (וגם נזק כמו אמא שלה), ויפה שאין לתאר.


וברור שזה נאמר באובייקטיביות.

אני כל כך נהנית לבלות איתה. לנגן איתה, לשחק איתה בגינה, להראות לה דברים חדשים, ובעיקר - לשמוע אותה אומרת "אייימא" אחרי המתנה כל כך ארוכה. 


 ואני כל כך שמחה שיש לי חברותים ומשפחה לחלוק את כל זה איתם. גם את הרגעים הקשים שבהם אני זקוקה לתמיכה, אבל גם ובעיקר את האושר. מאז שאני אמא, ובעיקר בשנה האחרונה, למדתי שאושר ואהבה הם מצרכים שכמה שחולקים אותם יותר, יש מהם יותר.

  
ואם כבר חברות - אבישג קופלמן, אף היא אמא לשני בנים מתוקים ופוטוגניים להפליא (היי היי לני ותום!), הלוא היא הגברת המכופתרת בכבודה ובעצמה, החליטה לשלוח לאלמה ולי מתנה לעידוד הנפש והעלאת המורל לפני זמן מה - סט שמלות תואמות - אחת לה, אחת לי. היא אמרה לי שהיא פשוט כל כך רוצה לשמח אותנו אחרי השנה הלא פשוטה שלנו, ובעקבות המסע החשוף שלי לריפוי בפייסבוק, שהיא שולחת לנו מתנה שהיא לא שולחת לאף אחת (ואפילו לאף שתיים). סוף כל סוף יוצא לי להראות לה כמה נפלאה השמלה שלה על אלמה (אני החלטתי לוותר באותו יום על המאצ'י-מאצ'יות, אבל כן רציתי שתראו כמה מושלמת היא השמלה שהיא שלחה לי)


הלוואי וכל שבוע יסתיים ככה.



שוב תודה לאבישג "מכופתרות" על השמלות של אלמה ושלי! הצלחת בהחלט לשמח ולרגש.
ותודה לשירלי סוויסה - צלמת ילדים, משפחה, תדמית על הצילומים והמזכרת הנהדרת הזאת

xo

4 תגובות:

Hila Ben Hanoch - Levy אמר/ה...

וואו כל כך מרגש. אחד הפחדים שלי כשעברתי להרצליה היה העובדה שלראשונה בחיי עברתי לגור רחוק מכל חברה שהייתה לי. נחרדתי מהמחשבה שאצטרך להכיר חברות חדשות כי בגילי זה כבר נראה לי בלתי אפשרי. גם בחלומות הורודים לא חשבתי שהלב שלי עוד יכול להפתח ככה לחברות חדשה. מרגישה כמו אישה בת 80 שמגלה להפתעתה שהיא עדיין מסוגלת להתאהב על כלות בגבר שהיא רק פגשה :-) לחיינו!

אנונימי אמר/ה...

מרגשת. קראתי בשקיקה..תהיתי להיכן נעלמת מהאינסטגרם..מאחלת לך ולאלמה המתוקה 100 ימים +++++ וכמה שיותר.
בהצלחה בדרך החדשה.
שיר

lillou אמר/ה...

שיר היקרה
תודה ותודה ותודה :)
באמת קצת נעלמתי מהאינסטה, אני יודעת...כמו שסיפרתי, זמן הפך למצרך נדיר במחוזותינו. ויש לי תכניות חדשות בארסנל, ככה שהוא הולך להיות אפילו נדיר יותר...
אבל אני אשתדל לכל הפחות לכתוב, בפייסבוק כמה שיותר, וגם כאן...

אנונימי אמר/ה...

ממש מרגש

אהבתי מאוד את הכתיבה

המון הצלחה!!!

תודה על הפוסט המקסים

גלית

לאישה מתנה

YOU MAY ALSO LIKE...

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...