סט ראשון (שחור-קרם): אגלי דאקלינג
סט שני ושלישי (כותונת ותחתונים + גופיה ותחתונים): גרטרוד
כמו שאתם זוכרים, לפני כמה שבועות הצטלמתי להפקה המהממת (אני אומרת בענווה רבה) של כלות אורבניות. אנה סמיונובה, הצלמת האוקראינית המהממת, וג׳ן סלדקוב (צלם חתונות בימים, צלם בודואר וצלם זוגות-בודואר בלילות) צילמו אותי להפקת בודואר וינטג׳ית (אלא מה!) בדירה מקסימה, מוארת, משופצת לעילא ולעילא ברחוב בן-יהודה.
התמונות הפעם הן ממצלמת פילם (כן, החיה הזאת עדיין קיימת! אמנם בסכנת הכחדה, אבל עדיין קיימת...). הן צולמו על-ידי אנה לקריאות התפעלות של לובה;שש (כמובן!) וטל. בשלב מסוים אנה הסירה חלק מסוים של המצלמה והם צילמו את הפילם עצמו, עם אימג׳ים שנקלטו בו כבר. כמה קסם יש במצלמות האולד-סקול...
אני מתגעגעת ממש לצלם עם פילם. אני זוכרת את שיעורי הצילום שהיו לי בימי שישי, בביה״ס למחוננים (כן, אני חנונית עם תעודות), עם דויד המורה המקסים מכל. זה היה השיעור האהוב עליי. המצלמות האנלוגיות המופלאות, תהליך הפיתוח עם כל הנוזלים והמכונות המוזרות והמהממות, הכל ידני ואפשר להגיע לאפקטים כל כך מדהימים... נתקלתי בדויד כשהייתי בהיריון. אני עדיין זכרתי אותו, ומה שיותר מפתיע - 20 שנה מאוחר יותר - הוא עדיין זכר אותי!
ובחזרה לצילומים באותו יום לפני כמה שבועות (יש לי נטייה להתפזר לפעמים) - איזה יופי לראות את התוצאות של הצילומים האנלוגיים האלו. אני אוהבת את העובדה שבפילם אין דרך חזרה. יש מספר נסיונות מוגבל, די כמו בחיים האמיתיים. אולי כמו באהבות. ההפך מבצילומי סרט, נגיד. אין טייקים נוספים. לחצת, וזה מה יש. אפשר לתכנן, לביים, לומר איפה לשים את היד, איך לכוון את הראש, לקבוע את התאורה ופתיחת הצמצם וכו׳ וכו׳, אבל ברגע שלוחצים - זהו, עבר, נגמר.
וכרגע, בחיים שלי, זה די המצב. אני חיה סיטואציות רגישות מאוד כרגע. אני יכולה להתכונן אליהן, המון אפילו. אבל ברגעי האמת - הן פשוט קורות - - - ועוברות. ואני יכולה לקוות שהן קורות כמו שאני רוצה ומתכננת ושהתוצאה תהיה לטובתי (ולטובת אלמה בעיקר). אבל מידת השליטה שלי, בסופו של דבר - היא מוגבלת.
צילום: אנה סמיונובה
איפור ושיער: יערה מרדכי
תגובה 1:
וואו! הכל נפלא כל כך ופשוט מושלם. הצילום בפילם עושה נעים בעין ומפעיל גם את רגש הנוסטלגיה
הוסף רשומת תגובה